מעניין לחשוב אם לכלבים יש באמת רגשות? ואם כן, האם זה דומה לרגשות אנושיים?
במהלך קורס אילוף הכלבים שעברתי למדתי המון על תקשורת כלבית ועל הדמיון והשוני הקיימים ביניהם.
כשבן האדם מעוניין לבטא רגש שלילי כלפי אדם כלשהו, במקרים מסוימים הרגש בא לידי ביטוי בעקבות התרחשויות מהעבר ואגירת מידע בבטן שיכול ליצור התפרצות של רגש בזמן הלא נכון וללא הסבר ממשי.
כלבים לעומתנו מביעים את עצמם ב"כאן ועכשיו" – שמחה מתבטאת באותו הרגע בצורה הכי גלויה ואוהבת וללא שום מחסומים ומחשבות על איך זה יראה ומה אחרים יחשבו- הם פשוט נוכחים בסיטואציה ומאפשרים לרגשות העזים שלהם לפרוץ החוצה.
ג'וי היא כלבה מלאת שמחה ואנרגיה (כיאה לבורדר קולי :&), מתרגשת כל פעם מחדש כשאני מגיעה אליה ורצה בבית ממקום למקום, קופצת עלי ומלקקת אותי, גם אם רק ירדתי לקנות קפה וחזרתי – ההתלהבות והשמחה שבעיניה לא נותנות הרבה מקום לספק באהבה שלה אלי.
נשאלת השאלה – מדוע בני האדם עצורים כל כך בהשוואה לכלבים? והאם יש דרך לפעול אחרת בצורה כנה וגלויה יותר בדומה לחברינו הכלבים?
בני האדם הם ייצור מורכב שיכול לאהוב ולשנוא את אותו בן אדם באותו יום ולפעמים באותו זמן…
כלבים לא מכירים את האופציה הזאת ורמת הבלבול שלהם לגבי רגשות היא כמעט אפסית, ואין זה סביר שכלב ירגיש רגשות מעורבים כלפי אדם שהוא מכיר וכלפי זר מושלם כאחד.
הכלב הוא חברו הטוב של האדם ולא סתם, מאחר ולכלב יש יכולת פנומנאלית לקרוא ולהרגיש את מצב הרוח שלנו בהבעות הפנים, בשפת הגוף, במידת הלחץ בה אנחנו נמצאים ע"י ריח הזיעה שעל גופנו ובעל יכולת הבחנה דקה לשינויים הקטנים ביותר במצב הרוח שלנו.
אין אפשרות לעבוד עליו – הכלב חיה חכמה ורגישה ביותר ואולי אפילו יותר מאיתנו….
אפשר פשוט להסתכל וללמוד 🙂
