אז כן, להוציא את הכלב מתחיל כמו משימה שלא תמיד בא לנו לעשות, לפעמים אין כח ולפעמים הכלב עיצבן אותי או שסתם בא לי לשבת במזגן ולנוח …אבל למרות הכל אני לוקחת את הרצועה ויוצאת איתו לסיבוב. הטיול הוא מצרך חשוב עבור הכלב שלנו, זאת מנת האנרגיה שלו והוא צמה לה כמו שאנחנו צמאים למפגש עם חברה טובה, בירה עם כל החברה או לצאת לרוץ מידי פעם.
כ- דוגווקרית וכמאלפת כלבים ישנם ימים שבהם אני הולכת לעשות את הסיבוב הקבוע עם הכלבים כשמלכתחילה הגעתי לעבודה "על צד שמאל", לא בפוקוס, מוסחת עם הרבה מחשבות ולא מצליחה להתרכז באופן מוחלט – הכלבים מרגישים זאת.
איך אני יודעת?
בימים שאני מלאת אנרגיה וללא הסחות אני מקבלת את המשמעת שלהם ללא מאמץ, נהנית מהדרך ומקבלת מלא תשומת לב חיובית מהסובבים, ואילו בימים שאני מגיעה מוסחת ומוטרדת אני מרגישה הרבה התנגדות של הכלבים בזמן ההליכה, כל אחד מושך לכיוון אחר ואני מתחילה לאבד את הסבלנות שלי.
כשאני מגיעה לעבודה באנרגיה נמוכה, ומתעצבנת מכל דבר – הכלבים שמים לב לכך באופן מיידי ולטובת כולנו הייתי צריכה להישאר בבית.
בעולם הכלבים חשוב מאוד להיות הדמות הסמכותית ולדעת לתת את המילה האחרונה, וכשאני מגיעה למצב שאני מוטרדת/ כועסת/ מוסחת וללא מנוחה אני עלולה לאבד שליטה ולהתחיל לצעוק או למשוך ברצועה ולא להיות קשובה לצרכים שלהם (אם זה להריח איזה עציץ או סתם לסמן טריטוריה) וכתוצאה מכך הכלבים מביעים התנגדות ומתנהגים כרצונם.
הכלבים הם המראה שלנו, הם מרגישים ויודעים מתי אנחנו יוצאים משליטה, צועקים וכועסים ומשדרים פניקה שמשדרת להם שמישהו צריך לתפוס את הפיקוד ולהיות האחראי- ובזמן הזה אנחנו בעצם מעבירים אליהם את הפיקוד לעשות כרצונם.
זה השלב שאנחנו צריכים להירגע, לנשום עמוק ולהחזיר את השליטה חזרה אלינו
שימו לב בפעם הבאה שאתם עצבניים והכלב שלכם מאותת לכם – תגידו לו תודה על התזכורת
