דמיון בין כלבים לילדים בנושא גמילה מצרכים

אם נסתכל על צורת החינוך של גור כלבים עד גיל שנה לעומת צורת החינוך של תינוק בתחילת דרכו, ניתן לראות לא פעם נקודות השקה רבות הן בתהליכים האבולוציוניים ובקשיים שהם עוברים ברגעים הראשונים לחייהם, והן בצורת החינוך הנדרשת לסיפוק הצורך שלהם באופן המיטבי מצד ההורים:

נתייחס לתהליך הגמילה מהצרכים שכל תינוק או גור כלבים עובר :

בתהליך הגמילה קיים מצד אחד קושי פיזיולוגי ומצד שני קושי קוגניטיבי ביכולת של הכלב/ התינוק להתאפק.

הקושי הפיזיולוגי מתבטא ביכולת השליטה על הסוגרים, ואילו הקושי הקוגניטיבי מדבר על ההבנה השכלית במה נדרש מהכלב או התינוק לעשות (במקרה שלנו מדובר על עשיית צרכים מחוץ לבית עבור הכלב או בסיר עבור התינוק).

תינוקות מתפתחים באופן כזה שרק בגיל שנתיים פלוס מינוס הם בשלים הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה פיזיולוגית להתאפק.

כלבים לעומתם מתפתחים מבחינה פיזיולוגית כבר בגיל 7 חודשים ואילו את ההבנה הקוגניטיבית שעליהם לעשות את הצרכים מחוץ לבית (ולא בתוכו) אנחנו האחראים ללמדם.

חשוב לציין שבחינוך כלבים כמו בחינוך ילדים התהליך נעשה באופן הדרגתי, מותאם לקצב תוך מתן חיזוקים חיוביים על ההתנהגות הרצויה. הכלב עובר את השלבים באופן זהה אך מהיר בהרבה מתינוק שקצב ההתפתחות שלו איטי אך היכולות שלו כמובן משוכללות בהרבה מיכולתו של כלב בוגר.

מה יכול לעזור לתהליך להתבצע בצורה המיטבית עבור כלבים ועבור תינוקות?

1. חיזוקים: בחינוך חשוב לשים לב לשים דגש על חיזוקים. חשוב לחזק על הדברים הטובים ולהימנע ככל שניתן מעונשים. במידה ונעשה מעשה שלילי או במקרה שלנו עשיית צרכים בבית או מחוץ לשירותים- הכי חשוב להימנע מאכזבה/ כעס או כל רגש שלילי שיכול ליצור מתח סביב הסיטואציה. ילד שנמצא בתהליך גמילה נחזק אותו במילה טובה או חיבוק אוהב כשעשה את צרכיו במקום המיועד לו, ובאותה מידה כלב שהצליח להתאפק וירד למטה לעשות את צרכיו ניתן לתת לו צ'ופר/ ליטוף או אפילו משחק בבית שיגרום לו לחוות הנאה. כשנעשית תגובה שלילית או כעס בסיטואציה אנחנו שמים דגש לכישלון במקום לנתב להצלחה. חשוב לעשות עם עצמנו בדק בית ולהבין מה נעשה באופן שגוי ואיך נשנה אותו לפעם הבאה כדי לאפשר חוויית הצלחה. באופן הנ"ל אנחנו חושבים איך לתרום לתהליך ללא הבעת תסכול ויצירת תחושה שהנושא איננו פתיר.

2. עקביות: סוד הקסם להצלחה! כל מה שלא עקבי לא קיים, ולכן אם החלטנו לעשות משהו אנחנו חייבים להתמיד בו, אחרת זה עלול ליצור בלבול וחוסר הבנה אצל הצד השני וכתוצאה מכך התהליך לא יצליח. כלבים וילדים בוחנים אותנו כל הזמן ומחפשים את המקומות שבהן ניתן לפרוץ את הגבולות. כשהגבולות מתערערים ונחלשים- זה בדיוק המקום לפרוץ אותם. חשוב להבין שילדים וכלבים צריכים גבולות ברורים בשביל לפתח באופן תקין את הביטחון העצמי שלהם ולייצר לעצמם שקט נפשי. אנחנו ההורים ואנחנו בעלי האחריות בקבלת החלטות והצבת גבולות. אי מילוי תפקיד ההורה מייצר אצל התינוק/ הגור תחושת לחץ. הילד מעצם היותו ילד מעדיף להיות חסר אחריות ולדעת שבמקרים בהם הוא חוצה גבולות הוא יקבל על כך "תיקון" והדרכה איך לפעול נכון.

במקום זה במקרים בהם אנחנו נמנעים מהצבת גבולות, הילד או הכלב מבין שהוא המבוגר האחראי ומתחיל לקחת את השליטה לידיים כשהסיטואציה מייצרת עבורו לחץ ואין בידיו את הכלים להתמודד עם הסיטואציה. התינוקות והכלבים תמיד ינסו לבחון גבולות בשביל לדעת שהם קיימים….אז תקחו אחריות ותשמרו על החוקים שהצבתם בעקביות.

3. התאמה ושינוי על פי דרישה: יש להתאים את הדרישה למציאות. כל כלב שונה וכל תינוק הוא אחר ואפילו אם כתוב במדריך להורות שהילד נגמל עד שנתיים… לא תמיד בהכרח הכל לפי הספר. חשוב להבין שהגמישות היא הכרחית בחינוך. דווקא ההתעקשות על משהו יכולה ליצור תחושת אנטי וחוסר שיתוף פעולה. אולי משהו שלא עבד היום יעבוד מחר…. אל תתייאשו פשוט תקשיבו ותלמדו מהם- מכל דבר אפשר ללמוד מה היה טוב שניתן לשמר ומה לא עבד ונוכל לעשות אחרת.

4. סבלנות: אף אחד לא אמר שחינוך זה קל- כי זה לא. התהליך יכול להיות ארוך ומייגע, וחשוב גם להנות מהדרך. זיכרו שתהליך למידה לוקח זמן עבורכם ועבור התינוק או הגור, כשבתהליך הראשוני אנחנו לומדים את ההתנהגויות שלהם והם את שלנו בנוסף לכל שאר הדברים החדשים עבורם ודורשים למידה בפניה עצמה. הפירות יגיעו בסוף אבל אפשר להנות מהם כבר עכשיו: אם נתייחס לנושא הגמילה מצרכים המטרה הסופית ככל הנראה תושג במוקדם או במאוחר וכל התקדמות אל עבר המטרה כמו איפוק לזמן ממושך או הבעת נכונות לעשות צרכים במקום המיועד מהווה התקדמות משמעותית בתהליך אצל ילדים וכלבים כאחד וחיזוק ועידוד יאפשר המשך למידה בצורה חיובית.

כל תהליך שמעורב בו חינוך הוא עבודה עצמית חזקה ביותר. אם ניקח אוויר וניתן לחוויה הזאת את המקום שלה, נוכל אפילו להנות:)

5. לאפשר לו להיות תינוק: כל ילד וכל גור צריך לפתח את הילדות שלו, לחוות חוויות מרגשות, לרוץ ולהשתגע. אפשרו להם גם לצאת מהגבולות בהשגחה ( ובתחום הסביר כמובן ), להתלכלך להנות, לרוץ ולקפוץ כדי שיוכלו לפרוק אנרגיה ובסופו של דבר גם להנות.

נשאלת השאלה אם נכון להפגיש בין כלבים וילדים שקיים דמיון מאוד גדול ביניהם, או יכול להיות שזה אסון טבע של ממש?

אם תשאלו כל מאלף כלבים באזור המרכז אין לי ספק שיגיד כי החשיפה של ילדים לכלבים היא לא רק כדאית אלא היא עושה פלאים!

עבור פעוטות החשיפה לכלבים כדאית. לפי מחקרים שונים החשיפה של ילדים לכלבים שומרת על התינוק בריא יותר ובעל סבילות גבוהה לזיהומים בדרכי הנשימה, דלקות אוזניים פחותות ונזקקו לטיפול אנטיביוטי באופן מופחת מתינוקות שלא נחשפו לכלבים כלל.

ועבור ילדים גדולים יותר יש בהחלט מקום לכלב בבית מהסיבות הבאות:

ראשית ילד שמגדל כלב בשלב הראשון מרגיש בעל חשיבות גבוהה בבית מאחר והוא חש בעל משמעות ותפקידו בבית עלה בדרגה.

שנית, האחריות הנדרשת בגידול כלב מאפשרת לילד להתנסות בנתינה ויציאה מהאזור שבו אני הכי חשוב- פתאום הילד מגלה אחריות עבור יצור אחר ורואה את ההנאה והתחושה הטובה שזה נותן בנוסף לידיעה שבלעדיהם הכלב ישאר ללא טיפול.

ודבר נוסף מרכזי וחשוב הוא עבודה על הביטחון העצמי של הילד. הכלב הוא חיית להקה שמחפש באופן תמידי מנהיג או מישהו לסמוך ולבטוח בו.

הילד כבר מגיל צעיר לומד בעצמו להיות מאלף קטן בעצמו, ומילד שמקבל הכל לומד גם לתת ולשמש דוגמה באופן חיובי כדי לקבל שיתוף פעולה. ההתמודדות הזאת מאתגרת את הילד וכל הצלחה מול הכלב בונה את הילד ונותנת לו ביטחון.

כמובן שהחום והאהבה הבלתי פוסקים וחסרי השיפוטיות לא ניתנים לתחליף אל מול אינטראקציות עם בני אדם.

תהליך החיברות בין כלבים לילדים ברוב המקרים עובר בצורה טובה וטבעית. כמובן שיש להיות בהשגחה ובבקרה במקרים אלו כמבוגרים האחראים בסיטואציה.